מקומן של נשים באולימפיאדה נתפס כיום כמובן מאליו, אבל לאורך ההיסטוריה, ספורטאיות סבלו מאפליה במשחקים האולימפיים בטענה שספורט הוא עיסוק גברי שאינו הולם את “המין החלש”. הנשים נאלצו להיאבק למען שוויון בספורט ובכך סללו את דרכן לאולימפיאדה.
אף על פי שנהוג לתפוס את המאבק למען זכות בחירה לנשים כקרב הניטש בין גברים לנשים, המאבק מעולם לא היה ׳קרב בין המינים׳. נשים שהתנגדו למתן זכות בחירה לנשים עמדו בחזית המאבק האנטי-סופרג’יסטי ועשו ככל שביכולתן כדי לסכל את המאבק לזכות בחירה לנשים.
הפרדה מגדרית בין גברים לנשים היא הפרקטיקה הנהוגה בעולם הספורט. ספורטאים טרנסג’נדרים ואינטרסקסואלים מאתגרים את החלוקה הבינארית לגברים ולנשים בספורט, ומאלצים את עולם הספורט לבחון את הנחות היסוד שלו על מין ומגדר, ולגבש עקרונות חדשים.
במשך עשרות שנים, דרשו נשים סופרג’יסטיות את זכות הבחירה כדי שיוכלו לקחת חלק בהחלטות שנוגעות לגורלן. בתחילת המאה ה-20, לאחר כישלונות רבים, פרשו מספר סופרג’יסטיות מהארגון המתון והקימו ארגון בעל אופי מיליטנטי שעסק בהצתות, הפצצות וחבלה ברכוש ציבור.
לאורך ההיסטוריה המערבית, נשים שאיימו על הסמכות הפטריאכלית, הוגדרו כעברייניות ונענשו על כך. נשים דעתניות, קולניות, כועסות, חוצפניות, רכלניות, מקללות, רעיות ש”מנדנדות” לבעליהן ורעיות דומיננטיות הוגדרו כסוררות (הגדרה משפטית) וכדי להשתיק אותן, פותחו מכשירי עינויים.
בתחילת המאה העשרים, הצמחונות התפשטה בתנועה הסופרג’יסטית והייתה חלק מהאתוס שלה. הקשר בין התנועה הסופרג’יסטית לתנועה להגנת בעלי החיים היה עמוק והדוק. חיבור זה נבע מההבנה שקיים קשר בין דיכוי האישה לדיכוי בעלי החיים.
“בני אדם שולטים בבעלי חיים וגברים שולטים בנשים. כל מערכת כזו היא מערכת היררכית לא שוויונית ובין שתיהן יש הקבלות וחפיפות. התפיסה המקובלת היא שאנשים הם ‘מעל’ בעלי חיים ושגברים הם ‘מעל’ נשים”. במאמרה, מציגה מקינון את ההקבלות בין דיכוי האישה לדיכוי החיה.
לאורך ההיסטוריה, עישון סיגריות על ידי נשים נתפס כאקט מגונה ולכן נשים כמעט ולא עישנו. בשנות העשרים, כשחברות הטבק הבינו שהן מפספסות נתח גדול מהשוק, הן החלו לשווק לנשים את הסיגריות כאמצעי לשחרור האישה וכך עישון בקרב נשים הפך נפוץ ומקובל.
הרעיון שאכילת בשר קשורה לגבריות הוא רעיון שמושרש היטב בתרבות המערב. אכילת בשר היא לא רק בחירה קולינרית אלא מתפקדת כסמל סטטוס. אם גבר מחליט לוותר על בשר – הדבר נתפס כפגיעה בגבריות שלו. אם אישה מחליטה לוותר על בשר – הדבר נתפס כפגיעה במיניות שלה.
במאה ה-19, נשים עניות שהתאשפזו בבתי חולים נאלצו לעבור ניסויים מחרידים כ”תשלום” על הטיפול המסור לו זכו במחלקה. פמיניסטיות שהזדעזעו מניסויים אלו, התנגדו גם לניסויים בבעלי חיים משום שזיהו בפרקטיקה הזו את אותו מנגנון דיכוי שפועל על נשים עניות.
בתחילת המאה ה-20, ניטש קרב על דעת הציבור בין התנועה נגד ניסויים בבע”ח (שכללה בעיקר נשים) לבין המדענים שערכו את הניסויים. במסגרת קרב זה, המציאו המדענים מחלת נפש נשית בשם פסיכוזופיליה המייחסת טירוף דעת לנשים, וגם לגברים עם “מוח נשי”, הדואגים לבע”ח.
מנגנוני דיכוי נוטים לפעול באותו האופן: חלוקה דיכוטומית ל’עליונים’ ול’נחותים’ כאשר העליונים מצהירים שהם חשובים יותר מהנחותים ובכך מצדיקים את הדיכוי. אחת הדרכים של מנגנון הדיכוי להתמודד עם התקוממות הקורבן היא באמצעות הצגת התוקפן כקורבן.
במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, נשים בלטו מאוד בתנועה להגנת בעלי חיים. בשנת 1903, מספר נשים הסתננו לשיעור אנטומיה באוניברסיטת לונדון כדי לחשוף את הניסויים בבעלי חיים שנערכים במוסד. חשיפה זו הובילה למהומות שכונו ‘מהומות הכלב החום’.
