הצמחונות התקיימה באמריקה לפחות מהמאה ה-17, עוד לפני הכרזת העצמאות של ארצות הברית. לפחות שני שבטים ילידיים ניהלו אורח חיים צמחוני, ובודדים וקבוצות קטנות של מתיישבים אירופאים אימצו צמחונות כמנהג כבר מהמאה ה-181. בתחילת המאה ה-19, התנועה הצמחונית בארצות הברית החלה להתגבש עם בואם של 41 מתיישבים דתיים מבריטניה שהציבו את הצמחונות במרכז האמונה שלהם. באמצע המאה ה-19, התנועה הצמחונית הייתה תנועה רדיקלית שפעלה לשינוי חברתי ביחד עם תנועות נוספות לשינוי חברתי כמו התנועה לזכויות הנשים והתנועה לביטול העבדות. לאורך הדרך, סבלו הצמחונים מעוינות רבה מהתקשורת ומהממסד הרפואי. הצמחונים נחשבו במאה ה-19 לחולי נפש, והצמחונות נתפסה כסכנת מוות המאיימת על הציוויליזציה. רק לאחר שהתנועה הצמחונית התנתקה משורשיה הרדיקליים הקוראים לצדק אוניברסלי, ועודדה מעבר לצמחונות כפרקטיקה לשגשוג הפרט – היא התקבלה בחברה.
צמחונות במאה ה-18
קהילות צמחוניות
במאה ה-18, נוסדו בארצות הברית מספר קהילות צמחוניות. בשנת 1732, המהגר הגרמני, יוהאן קונרד בייסל, הקים בפנסילבניה את הקהילה הדתית אפרטה שהוקמה כמקום מפלט מפני תחלואי העולם. בייסל האמין שאכילת בשר היא חטא הפוגע בנשמה וקרא לחברי אפרטה לאמץ תזונה טבעונית. חברי הקהילה היו צליבטים שדגלו בחיים פשוטים, בסגפנות, בפציפיזם ובצמחונות. הקהילה נודעה בעזרתה לזולת, והעניקה קורת גג וטיפול רפואי לנזקקים2. בייסל היה מוזיקאי, ותחת ניצוחו פעלה בקהילה להקה ששרה את ההמנונים הדתיים שהלחין. חברי הלהקה שמרו על תזונה טבעונית אדוקה3, בעוד שאר חברי הקהילה לכל הפחות נמנעו מאכילת בשר בשגרה2 (אכילת בשר הותרה במסגרת טקסים מיוחדים בלבד3).
קהילה צמחונית נוספת שפעלה במאה ה-18 נוסדה בשנת 1774 במסצ’וסטס על ידי הכומר ויליאם דורל. בבסיס קהילה זו, שנודעה בשם ‘הדורליטים’, עמדו עקרונות הדומים לאלו של הטבעונות המוכרת לנו כיום. הדורליטים האמינו שאסור לו לאדם להרוג בעלי חיים, לאכול את בשרם או להשתמש בעורם2, והם סירבו לנצל בעלי חיים למטרות אכילה, ביגוד ועבודה4. דורל האמין באהבה חופשית (רעיון רדיקלי בזמנו לפיו מותר לבני זוג לקיים יחסי מין מבלי להתחתן), ובגלל אמונה זו, נפוצו מחוץ לקהילה שמועות על אורח חיים פרוע של הדורליטים, ובלחץ גורמים מן החוץ – הקהילה התפרקה בשנת 17782.
אישים צמחונים
במאה ה-18 פעלו גם צמחונים מחוץ למסגרת קהילתית. הצמחוני ג’וני אפלסיד צ’פמן למשל היה לגיבור עממי בזכות מסע שתילות עצי תפוח ברחבי ארצות הברית אליו יצא במטרה להנגיש לתושבים מזון מזין וחופשי. צ’פמן האמין שהאדמה מספקת לאדם את כל צרכיו. הוא סירב לפגוע בבעלי חיים, וטען שהרג בעלי חיים למטרות מאכל הוא חטא2. בשנת 1722 לערך, בנג’מין פרנקלין (לימים המדינאי הנודע), אימץ אורח חיים צמחוני לאחר שקרא את כתביו של הפעיל לקידום צמחונות בן המאה ה-17, תומאס טיירון52. פרנקלין זנח את הצמחונות במהלך מסע בים בו התפתה מריח הדגים המבושלים, אבל במהלך חייו ניסה מספר פעמים לחזור לצמחונות2.
במאה ה-18, הצמחונות התחזקה הודות לקוויקרים שאימצו אותה כחלק מאידאולוגיית אי האלימות והפציפיזם בה דגלו. קוויקרים לא מעטים סברו שיש לקחת בחשבון לא רק את סבלם של בני האדם אלא גם את סבלם של בעלי החיים5. הקוויקרי, ג’ון וולמן, הטיף נגד אכזריות כלפי בעלי חיים2 והתנגד לעבדות5. הוא החרים מוצרים המיוצרים על ידי עבדים (כמו כותנה וסוכר)6, סירב ללבוש בגדים הכרוכים בניצול בעלי חיים7 ונמנע משימוש בכרכרות בגלל היחס האכזרי אותו ספגו הסוסים מהעגלונים5. כשביקר באנגליה, הגעתו ליורק התעכבה במספר ימים משום שהוא סירב להגיע ליעדו בכרכרה. במקום לעלות על כרכרה, הוא החליט ללכת ברגל 317 ק”מ עד ליורק. כמו כן, הוא סירב לשלוח ולקבל דואר באמצעות כרכרות – דבר שהקשה עליו מאוד לשמור על קשר עם משפחתו שבארצות הברית6. הצמחוני האמריקאי הנודע ביותר במאה ה-18 היה הקוויקרי בנג’מין ליי. ליי היה מהמתנגדים המוקדמים ביותר לעבדות, וסירב ללבוש בגדי עור מחיות שנשחטו או נטבחו בצייד. לעתים, דבקותו בעקרונותיו הותירה אותו יחף. הכומר הקוויקרי, ג’ושוע אוונס, דבק גם הוא בצמחונות. אוונס טען שבני האדם נועדו למלוך על בעלי החיים בחמלה ולא באכזריות. גם הוא, כמו ליי, סירב ללבוש ביגוד העשוי מחיה שלא מתה בנסיבות טבעיות6. המורה הצמחוני הקוויקרי, אנתוני בנזט, לימד את תלמידיו לנהוג באדיבות כלפי בעלי חיים, וכשגיסתו הציעה לו להצטרף לשולחן ולאכול עם המשפחה עוף, הוא השיב: “מה? את מציעה לי לאכול את השכנים שלי?”5.
ג’ון וולמן 
בנג’מין ליי 
אנתוני בנזט
צמחונות במאה ה-19
כנסיית הנוצרים התנ”כית
הקהילות הצמחוניות במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 היו מבודדות זו מזו ולא הבשילו לכדי תנועה שמציבה את הצמחונות בחזית הרעיון שלה. הצמחונות, כתנועה חברתית, היגרה לארצות הברית מבריטניה בשנת 1817 עם הגיעם של 41 חסידים מכנסיית הנוצרים התנ”כית89.
ב-29 במרץ 1817, 41 חסידים של כנסיית הנוצרים התנ”כית, שסבלו מרדיפות פוליטיות באנגליה, עלו על אונייה והיגרו לארצות הברית בתקווה להתחיל בחיים חדשים המאפשרים חירות וחופש דת. קהילה זו הייתה הקהילה הראשונה בארצות הברית שמיקמה את הצמחונות במרכז החיים של חבריה, והראשונה שעסקה בקידום הצמחונות בארצות הברית. הקהילה התייחסה ברצינות לפסוק כט בפרק א’ בספר בראשית (“ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה”) והאמינה שאלוהים מצווה על האדם לאכול רק מזון מהצומח. כנסייה זו, שחבריה היו בני מעמד הפועלים, נוסדה באנגליה על ידי הכומר ויליאם קאוהרד שביסס אותה על שלושה עיקרים: צמחונות, פציפיזם והימנעות מאלכוהול. קאוהרד נתן את ברכתו המלאה לחסידים שהיגרו לאמריקה, אבל הוא עצמו נשאר באנגליה10.
החסידים הגיעו לארצות הברית ב-14 ביוני 1817 והתפצלו מיד: קבוצה אחת, בהנהגת הכומר ג’יימס קלארק, החליטה להתיישב באזור חקלאי, ואילו הקבוצה השנייה, בהנהגת הכומר ויליאם מטקליף, החליטה להתיישב בעיר פילדלפיה. הקבוצה החקלאית בראשות קלארק ייסדה כנסייה קטנה ובית ספר על בסיס עקרונות הצמחונות, אבל הבחירה בשטח מחייה חקלאי התבררה כשגויה. הקהילה נותרה מבודדת וחסידיה נטשו בזה אחר זה. בשנת 1823, קלארק עבר לאינדיאנה ואיבד כל קשר לכנסיית הנוצרים התנ”כית10.
מטקליף וחסידיו, לעומת זאת, שבחרו להתיישב בפילדלפיה, יכלו להשתמש בכבישים – דבר שאפשר להם לקיים קשר עם שאר תושבי האזור. הצמחונות של חברי הקהילה התבססה בעיקר על טיעונים דתיים. הם האמינו שכתבי הקודש אוסרים עבדות, עונש מוות, שתיית אלכוהול, מלחמות ואכילת בעלי חיים. הצמחונות, לתפיסתם, היא התזונה שהונהגה בגן עדן, היא התזונה שתונהג באחרית הימים, ועליה מורה הבורא לאדם10. הם האמינו שאכילת בשר היא חטא הפוגע בנשמה11, וטענו שבניגוד לנרטיב הנוצרי המקובל, הנובע מפרשנות שגויה, ישו היה למעשה צמחוני10. טענות אלו עמדו בסתירה לעמדות הקהילה הנוצרית האורתודוקסית ולכן הם סבלו מעוינות ומרדיפה בארץ בה קיוו לחופש דת. הכומר מטקליף תוייג על ידי גורמים חיצוניים כמתחזה ולעתים צעקו נגדו קריאות “כופר!”. חבריו החדשים בפילדלפיה הפצירו בו לנטוש את התנגדותו לאכילת בשר ולצריכת אלכוהול ואף הציעו לו משרה כאיש דת בכנסיה שבאזור אבל הוא סירב, והמשיך לדבוק בתפיסת עולמו11.
בשנת 1820, כנסיית הנוצרים התנ”כית החלה לפנות לקהלים רחבים יותר באמצעות העיתונות, וקשרה את הצמחונות עם פציפיזם ועם רפורמות חברתיות אחרות, כמו התנגדות לעבדות. מטקליף פרסם באותה השנה את החיבור הראשון בארצות הברית שמקדם הימנעות מוחלטת מאכילת בשר. הוא ביסס את המחויבות לצמחונות על הדיבר ‘לא תרצח’, השווה בין אכילת בשר לאלימות וטען שיש קשר בין אכילת בשר לנטיות אכזריות10. קהילתו ערכה פיקניקים צמחוניים אליהם הזמינה את הציבור הרחב11, ובשנת 1825 הכפילה את מספר חבריה. בשנת 1830, זכתה הקהילה למעמד רשמי מרשויות פנסילבניה, ולפי החוקה שלה “איש לא יכול להיות חבר בקהילה, אלא אם הוא מציית לחוקים הכוללים הימנעות מאכילת בשר”10. בשנת 1840, פרסם מטקליף ספר המאגד עדויות מכתבי הקודש נגד אכילת בשר11. הקהילה הצליחה להפיץ את המסר שלה מחוץ לכותלי הכנסייה ואף מחוץ לפילדלפיה10. ויליאם מטקליף היה אמנם האיש ששתל את זרעי הצמחונות בפילדלפיה, אבל האיש שהפיץ את הצמחונות בכל רחבי ארצות הברית היה סילבסטר גרהם שנחשב לאבי הצמחונות באמריקה12.
סילבסטר גרהם – אבי הצמחונות
סילבסטר גרהם נולד ב-1794 למשפחה קשת יום, הצעיר מבין 17 ילדים. מגיל שלוש, לאחר שאביו נפטר ואמו שקעה במחלת נפש, החל לנדוד בין משפחות אומנה, וסבל לאורך ילדותו מחולי ומחוסר יציבות. בבגרותו, חיפש מזור לבריאותו הרופפת, והאמין שיש קשר בין בריאות טובה למוסריות. בשנות העשרים של המאה ה-19, הצטרף לתנועה נגד שתיית אלכוהול, ובשנות השלושים, היה למטיף ולנואם מפורסם נגד צריכת אלכוהול10.
גרהם טען ששתיית אלכוהול מזיקה לבריאות13. בטיעוניו, התבסס על המדע וההיגיון כדי לשכנע את הציבור להימנע מאלכוהול10, אבל טענה זו לא הייתה מקובלת באותה התקופה. רופאים נהגו להמליץ למטופלים שלהם לשתות אלכוהול, ואף שתו אלכוהול בעצמם לפני ניתוחים כדי להירגע13. באותן השנים, הוא נחשף למסר הצמחוני של כנסיית הנוצרים התנכ”ית, למד על בריאות האדם והחל לעסוק בהשפעות התזונה על גוף האדם. בשנת 1831, החל לעודד את הקהל שלו לדבוק באורח חיים בריא ובצמחונות. הבסיס הדתי, עליו התבססה הצמחונות בתקופת כנסיית הנוצרים התנ”כית, הלך והתפוגג בצמחונות בעידן גרהם שהשתמש יותר בטיעונים רפואיים ומדעיים ופחות בטיעונים תיאולוגיים10.
בשנת 1832, מגפת הכולרה השתוללה בארצות הבריאות, והציבור הרחב נכנס לפאניקה. כטיפול מונע הדבקה, הרופאים המליצו לציבור לשתות אלכוהול, לאכול הרבה בשר ולהימנע מאכילת ירקות ופירות. רופא אחד טען שסלט ירקות זה מאכל מסוכן, ורופא אחר טען שהכולרה מתפשטת במקומות בהם אוכלים מעט בשר או לא אוכלים בשר בכלל. פירות וירקות נחשבו עד כדי כך מסוכנים עד שבערים מסוימות מכירתם נאסרה בתקופת המגפה. גרהם יצא באופן נחרץ נגד הדרך המקובלת למאבק במגפת הכולרה. הוא התנגד לצריכת בשר ואלכוהול ועודד צריכה של מזונות מהצומח. בנוסף, הוא תקף ישירות את הממסד הרפואי כשהזהיר את הציבור מפני הרופאים שנוקטים לדבריו בדרכי טיפול לא יעילות במקרה הטוב, וקטלניות במקרה הרע. הוא טען שכדי להפחית את הסיכוי ללקות במחלה, יש לדבוק באורח חיים בריא שכולל רחצה תדירה, אימון גופני, שאיפת אוויר צח, שתיית מים מזוקקים, אכילה מן הצומח בלבד והימנעות מאלכוהול, טבק וקמח לבן13. גרהם לא תקף רק את הממסד הרפואי, אלא גם את תעשיית המזון בטענה שהיא מונעת משיקולים כלכליים ולא משיקולי בריאות הציבור. הוא הזהיר את הציבור מפני המאפיות משום שהן מוכרות לחמים שאיבדו בתהליך הייצור את הערכים התזונתיים שלהם, והחליט לייצר לחם בריאות שעד היום נושא את שמו10. התנגדותו לאכילת בשר ולחם ממאפייה הובילה לתקרית בה הותקף על ידי המון של קצבים ואופים14.
הצמחונות באותה התקופה נתפסה כרעיון מסוכן ורדיקלי, אבל גרהם ביקש לקשור אותה לרעיונות שהיו מקובלים בחברה כמו שמירה על איזון הגוף. בסדרת הרצאותיו, Science of Human Life, הוא ניסח את התיאוריה האחידה הראשונה לתזונה צמחונית באמצעות טיעונים מדעיים ורפואיים10. גרהם קיבל את הטענה של הזואולוג, ז’ורז’ קיווייה, לפיה האדם לא נועד לאכול בשר13, וטען באמצעות טיעונים פיזיולוגיים שהשיניים ומערכת העיכול של האדם נועדו לאכילת צמחים10. גם רופא השיניים, ג’ון בארדל, תמך ברעיונות של גרהם וטען ששיני האדם אינן בנויות ללעיסת בשר13. הרופא הצמחוני וממציא הגרנולה, ג’יימס ג’קסון, טען שאנטומיית האדם מעידה שהוא אינו אמור לאכול בשר, וששחיטת בעלי חיים למאכל היא מעשה ברוטלי שמקהה את רגישות האדם15.
גרהם טען שמקור הרוע האנושי הוא באכילת בשר משום שזו הופכת את האדם לחיה חסרת שליטה עצמית. לדבריו, עוולות חברתיות, כמו עוני ועבדות, יכולות להתקיים רק בחברה בה חבריה אוחזים במאפיינים חייתיים כמו אגרסיביות ואכזריות. הוא צבר פופולריות רבה בקרב הציבור, והאנשים שהלכו בדרכו כונו ‘גרהמיסטים’ (המושג ‘צמחונות’ טרם נטבע, ולכן הצמחונים באותה התקופה כונו ‘גרהמיסטים’). בדרום ארצות הברית, הגרהמיסטים לא היו מאורגנים אלא פעלו לפי משנתו של גרהם בביתם הפרטי (שתו מים קרים, הקפידו על תזונה צמחונית ואפו לחם גרהם), אולם בצפון ארצות הברית, הגרהמיסטים התגבשו כקבוצה ואף הפעילו בתי הארחה צמחוניים על בסיס עקרונותיו של גרהם10.
בשנת 1835, הפעילה החברתית הטבעונית, אסנת ניקולסון הקימה את בית ההארחה הצמחוני הראשון10. באותה השנה, היא הוציאה לאור ספר הקושר בין צמחונות לבריאות, ולאחר מכן עברה לאירלנד והתפרסמה בה כשטיפלה בילדים עניים והטיפה לאורח חיים נוצרי וצמחוני13. עוד ועוד בתי הארחה גרהמיסטים נוסדו בארצות הברית והם תפקדו כמקום מפגש לא רק עבור הפעילים לקידום צמחונות, אלא גם עבור פעילים חברתיים מתחומים אחרים (עבדות, דיכוי האישה, עוני וכדומה). כלומר, בתים אלו לא עסקו רק בקידום תזונה צמחונית אלא היוו בית פוליטי לקבוצות הרדיקליות בחברה האמריקאית. בשנת 1837, סטודנטים שלמדו באוברלין קולג’ שבאוהיו הפיצו את תורתו של גרהם במכללה, ולבסוף המכללה הפכה את כל חדרי האוכל שלה לצמחוניים לחלוטין10.
בניגוד לחברי כנסיית הנוצרים התנ”כית, שביססו את הצמחונות בעיקר על טיעונים תיאולוגיים, הגרהמיסטים ביססו את הצמחונות שלהם בעיקר על טיעונים מוסריים ומדעיים. התורה הגרהמיסטית זכתה כאמור לפופולריות אך עם הפופולריות הגיעה גם העוינות. הרעיון הצמחוני היה רדיקלי מאוד באותה התקופה, והעיתונות לעגה לגרהם וטענה שהוא יצא מדעתו. עיתונאי אחד אף קיווה להכחדה המונית של הגרהמיזם, ועיתונאי אחר סיקר את פועלו של גרהם וכתב שהגרהמיזם הוא “קטסטרופה נוראית”. גם הקהילה הרפואית לא חסכה בביקורת. הרופא תומאס לי טען שהצמחונות היא תזונה הרסנית לאדם שגורמת לאי שפיות. גרהם בתגובה טען שתומס לי כנראה חש מאוים מהרעיון שלו משום שאחת הטכניקות לריפוי חולים, בה השתמשו הרופאים באותה התקופה, כללה צריכת בשר, יין ואופיום – מהם הגרהמיזם הזהיר10.
הצמחונות מתנתקת מגרהם
בין השנים 1817-1839, האידאולוגיה הצמחונית עברה שינויים: מאידאולוגיה אזוטרית של קהילה דתית קטנה המתמקדת בשגשוג רוחני, היא החלה לצמוח בקרב פעילים חברתיים ונקשרה בעקרונות רפורמטוריים, מוסריים ומדעיים. בשנת 1837, יצאו לאור שני כתבי עת לקידום צמחונות: ‘כתב העת גרהם לבריאות ולאריכות ימים‘, וכתב העת ‘ספריית בריאות’ שהופץ על ידי הרופא הטבעוני ויליאם אלקוט. בשנת 1839, כתב העת של גרהם מוזג עם כתב העת של אלקוט עקב אילוצים כלכליים. העובדה שכתב העת של גרהם מוזג אל תוך כתב העת של אלקוט, אפשרה לאלקוט ולחבריו לבטא קול חדש בתנועה הצמחונית, ומיזוג זה בישר למעשה על התחלת ניתוק הקשר ההדוק בין הצמחונות לגרהם. 1016.
בשנת 1841, גרהם, שסבל כל חייו מבעיות בריאות, פרש מהחיים הציבוריים. דעיכתו אפשרה לגורמים חדשים להוציא את הצמחונות מאחיזתו הבלעדית ולהגדיר אותה מחדש. בעוד כתב העת של גרהם תקף את הרפואה המודרנית ואת הממסד הרפואי, כתב העת של אלקוט השתייך אל הרפואה המודרנית ואל הממסד הרפואי והציג את הבחירה בצמחונות כבחירה הנובעת מתוך מסקנות הרפואה המודרנית. בכתב העת של אלקוט, הכותבים היו מומחים לרפואה שעודדו תזונה מן הצומח כדרך חיים בריאה. הרופא ורפורמטור התזונה שגילה את רעלנות הטבק, ראובן מוסי, היה חבר מערכת בכתב העת של אלקוט וקידם בו את התזונה הצמחונית כבחירה התזונאית הבריאה. חברי המערכת בכתב העת של אלקוט ביססו את דבריהם על המדע והרפואה, והרחיקו את הצמחונות מטענות דתיות או פסאודו-מדעיות שהיו מקושרות אליה בעבר. הצמחונות בכתב העת של אלקוט התרחקה יותר ויותר מתורתו של גרהם. בעוד גרהם המליץ לאפות לחם ולהמתין 24 שעות לפני אכילתו, אלקוט המליץ לאכול את הלחם חם מיד לאחר אפייתו. בעוד גרהם בחר להתעלם מפירות, והתמקד במשנתו בירקות ובדגנים, אלקוט עודד אכילת פירות17. רופא נוסף שקידם צמחונות היה לארקין קולס שפרסם ספר על בריאות בו טען נגד צריכת בשר. ספרו זכה לפופולריות רבה18.
בשנות הארבעים של המאה ה-19, התנועה הצמחונית התרחבה מאוד, והמשיכה בהליך ניתוק הדרגתי מתורתו של גרהם. הגרהמיזם נשען בעיקרו על עבודת המחקר של גרהם בלבד, ואילו הצמחונים החדשים העדיפו את עבודת המחקר הקולקטיבית שנשענת על חוקרים רבים ולא על חוקר בודד. בשנת 1837 הם הקימו את האגודה האמריקאית לפיזיולוגיה כדי לחקור את השפעת התזונה על גוף ובריאות האדם. בתחילת דרכה, האגודה כללה 206 חברים (מתוכם 40% נשים). האגודה הפיקה כנסים גדולים, הקימה ארגון בת לנשים בלבד, שלחה נציגים להשתתף בהרצאות ובנאומים ובנתה סביבה קהילה17. הפעילה לזכויות נשים ולקידום צמחונות, מארי גוב ניקולס, העבירה הרצאות בנושא צמחונות מטעם האגודה, והיא גם הייתה האישה הראשונה באמריקה להרצות בנושא אנטומיה ופיזיולוגיה18.
צמחונות ככלי לשינוי חברתי
ברונסון אלקוט וקהילת פרוטלנד
פעיל נוסף שתרם להתפתחות הצמחונות בארצות הברית הוא המחנך והפילוסוף הטבעוני, ברונסון אלקוט (בן דודו של ויליאם אלקוט, ואביה של מחברת הרומן נשים קטנות, לואיזה מיי אלקוט). ברונסון היה פעיל חברתי שאחז ברעיונות רדיקליים: הוא התנגד לעבדות ולענישה גופנית במערכת החינוך17. בשנת 1834, הקים בית ספר בבוסטון שחינך את תלמידיו לחשיבה ביקורתית ולספקנות17. אלקוט נאלץ להתמודד עם נטישת תלמידים שעזבו את בית הספר משום שההורים שלהם התנגדו לרעיונות הרדיקליים שלו בתחום בחינוך17. בתחילת שנת 1839, אלקוט פתח את שערי בית הספר בפני תלמידה שחורה – דבר שהקים עליו את זעם הורי התלמידים שעוד נותרו בבית הספר. למרות דרישת ההורים, אלקוט סירב להוציא את התלמידה השחורה מבית הספר. בתגובה, ההורים החליטו להוציא את הילדים שלהם מבית הספר, מה שהוביל לסגירתו ביוני 1839191820.
בשנת 1835, אלקוט אימץ תזונה גרהמיסטית17 ונמנע משימוש בעור, בצמר ואף בנרות שמן שיוצרו מלוויתנים. הטבעונות שלו נשענה על עקרון אי האלימות. חברו הטוב, הנרי דיויד תורו (מחבר אי ציות אזרחי), כתב חיבור שהתייחס לצמחונות וכינה את ברונסון “האדם השפוי ביותר שאני מכיר”18. תורו, שהאמין בצמחונות והתנסה בה, כתב: “לא משנה מה הפרקטיקה שלי, אין לי ספק ששיפורו ההדרגתי של גורל האנושות תלוי בנטישת אכילת בעלי חיים”5. בשנת 1842, ביקר אלקוט באנגליה בקהילה טבעונית21, בית אלקוט, שנקראה על שמו, ובה הרצה על הקשר בין אלימות כלפי בעלי חיים לאלימות כלפי בני אדם18. בשנת 1843, הקים במסצ’וסטס את הקהילה הטבעונית פרוטלנד כניסוי חברתי של קהילה אוטופית18.
בניגוד לתפיסות מוקדמות של הצמחונות ששמו את הדגש בשגשוג הרוחני או הבריאותי של הצמחונים, חברי קהילת פרוטלנד הציבו את סבלם של בעלי החיים במרכז משנתם. הקהילה נועדה לספק לחבריה מרחב בו יכלו לחיות הרחק מעוולות האדם דוגמת עבדות, דיכוי נשים ודיכוי בעלי חיים. בפרוטלנד הקפידו על תזונה צמחונית אבל גם נמנעו מצריכה של תה, מולסה וסוכר משום שמוצרים אלו יוצרו על ידי עבדים. חברי הקהילה לבשו טוניקות ומכנסיים מפשתן בלבד משום שהם נמנעו משימוש בעור ובצמר המיוצר מבעלי חיים וכן נמנעו מכותנה המיוצרת על ידי עבדים. אלקוט האמין שבכוחה של הצמחונות להכחיד את כל הדיכויים כולם, ושקהילת פרוטלנד תאפשר “להימנע מפירות הדיכוי והדם”17.
חברי פרוטלנד שאפו לייצר את מזונם בכוחות עצמם ולכן שתלו תירס, תפוח, שעועית, מלון ודלעת. בהתחלה, עתיד הקהילה נראה מבטיח אבל חוסר ניסיון חקלאי, מחסור במשאבים וחילוקי דעות פנימיים הובילו לפירוק הקהילה תוך זמן קצר. המייסד השותף של פרוטלנד, הפעיל הטבעוני צ’ארלס ליין, רצה שהקהילה תאמץ אורח חיים שייקרי הכולל הפרדה מגדרית והתנזרות ממין, אבל אלקוט לא האמין בעקרונות אלו. בעוד אלקוט ראה בצמחונות מפתח להצלחת הרפורמות החברתיות הנדרשות, ליין סבר שהמפתח נמצא דווקא בשליטה המינית. בנוסף, ערכי הקהילה היו אמנם נשגבים אבל בפועל התושבים סבלו מקושי וממחסור. בחורף 1844, כשהיבול דל והמחסור גדול, המקום ננטש והקהילה פוזרה. כיום פועל במקום בו התקיימה הקהילה מוזיאון פרוטלנד המספר את סיפורה החלוצי של הקהילה. למרות כישלון הניסוי, חשיבותה של פרוטלנד גדולה: בעוד ויליאם אלקוט והאגודה האמריקאית לפיזיולוגיה קידמו צמחונות כדרך להשגת תועלת מוסרית ובריאותית, ברונסון אלקוט וקהילת פרוטלנד קידמו צמחונות כדרך ליצירת שינוי חברתי ופוליטי – מה שהוביל בתורו להתפתחות הקהילה הצמחונית17.
קבוצה נוספת שקידמה צמחונות באותה התקופה הייתה הקהילה ההידרותרפית. ההידרותרפיה היגרה אל ארצות הברית בשנת 1845 על ידי מארי לואיז שו ובעלה ג’ואל שו שקידמו תזונה צמחונית כדרך לטיפול במחלות לצד טיפול במים. בשנת 1847, כשכתב העת של ויליאם אלקוט נסגר, המגזין ההידרותרפי היה למפיץ המשמעותי ביותר של הצמחונות17.
האגודה הצמחונית האמריקאית
בשנת 1847, האגודה הצמחונית נוסדה באנגליה. אגודה זו עוררה בקרב הצמחונים האמריקאים התרגשות גדולה וגרמה להם לאמץ אל חיקם את המושג החדש ‘צמחונות’. בכינוס גדול שנערך ב-15 במאי 1850, בו השתתפו ויליאם אלקוט, ויליאם מטקליף, ג’ואל שו, סילבסטר גרהם, חברי כנסיית הנוצרים התנ”כית, פעילים גרהמיסטים, פעילים לשינוי חברתי ומטפלים הידרותרפיים, הוחלט לאחד כוחות ולהקים אגודה צמחונית בארצות הברית. בכנס הוגדרו עקרונות האגודה הצמחונית האמריקאית לפיהם הצמחונות היא התזונה המושלמת לאדם, אכילת בשר היא אכזרית ופוגעת במוסר, ורפורמה חברתית כוללת אפשרית רק עם מעבר לתזונה צמחונית. משתתפי הכנס הציעו לקרוא לאגודה בשם ‘האגודה הצמחונית האמריקאית’, אבל הצעה זו נתקלה בהתנגדות. משתתף בשם סטיוארט טען שהמושג ‘צמחוני’ מטעה משום שהרבה ממשתתפי הכנס לא נמנעו מאכילת ביצים ומוצרי חלב (בבריטניה, המושג ‘צמחונות’ באותה תקופה הגדיר אנשים שלא אוכלים מזון מן החי כלל). עוד טען שהמושג ‘צמחונות’ מגביל משום שהוא מתמקד רק בהיבט התזונתי ולא ברעיון הרחב של שינוי חברתי כולל. התנגדותו לא התקבלה, והמושג ‘צמחונות’ אומץ22.
בשנת 1850, בהשראת האגודה הצמחונית האנגלית, נוסדה האגודה הצמחונית האמריקאית כשוויליאם אלקוט מכהן כנשיאה הראשון. האגודה בנתה סביבה תנועה שאינה עוסקת רק ברפורמת תזונה אלא ברפורמה חברתית כוללת העוסקת בסוגיות שונות כמו ביטול העבדות, זכויות נשים ופציפיזם. האגודה הקימה מגזין ועסקה בחיזוק התנועה ובהרחבתה באמצעות פניה אל החוץ. ויליאם אלקוט אמר: “אני רוצה שכולם יבינו שאנחנו יותר מאוכלי עשבים”, וכשהאגודה אירגנה סעודה, חבריה השתדלו להציג מגוון מאכלים רחב22.
המושג ‘צמחונות’ התפשט במהרה בארצות הברית ובמיוחד בזירה הרפואית. הרופא, רובי דנגליסון (שהיה רופאו הפרטי של תומס ג’פרסון), הגדיר בשנת 1851 את המושג ‘צמחונות’ במילון מדעי הרפואה כך: “מושג מודרני שמטרתו לקבוע שהאדם חייב להתקיים על מזון מהצומח ולהימנע לחלוטין מבשר ומדם”. הגדרה זו, שמבליטה את ההימנעות מבשר אך לא את ההימנעות מביצים ומחלב, תאמה לאופן שבו הפעילים האמריקאים הגדירו אותה, ואפשרה להם לצרוך ביצים ומוצרי חלב תחת ההגדרה הזו22.
כיום, תנועות חברתיות נוטות לפעול במנותק אחת מהשנייה, אבל באותה העת התנועות החברתיות השונות פעלו בשיתוף פעולה ובסולידריות. פעילים לשינוי חברתי שפעלו בשלל תחומים גם יחד (ביטול עבדות, זכויות נשים, צמחונות, מיגור העוני, מניעת אלכוהול וטבק וכדומה) כונו רפורמים אוניברסליים. הפעילים לקידום צמחונות האמינו שהצמחונות היא הצעד הראשון המתבקש לקראת עולם טוב יותר18. התנועה הצמחונית האמריקאית, שהתגבשה סביב האגודה הצמחונית האמריקאית, האמינה שהצמחונות היא הנקודה הארכימדית המאפשרת לראות את כל שאר העוולות החברתיות ולפעול נגדן. חברי האגודה האמינו שמעבר לצמחונות יביא לסיום המלחמות ומוסד העבדות. ויליאם אלקוט אמר: “אין עוד עבדות בעולם כמו העבדות של האדם לתיאבון שלו… תנו לאדם להימנע מצריכת בשר ודגים, ועבדות של בני אדם לא תוכל עוד להתקיים”. התזונה נחשבה לאקט פוליטי: מי שאוכל בשר יכול להתעלם מזוועות העבדות כשם שהוא מתעלם מזוועות השפעת הבשר על גופו ונפשו. התנועה הצמחונית שינתה את פניה בתקופת האגודה הצמחונית האמריקאית: אפיית הלחמים ושתיית המים הקרים שעמדו בחזית הצמחונות בתקופתו של גרהם, פינו את מקומן לעמדה חברתית פוליטית ששמה לה למטרה לכונן רפורמה כוללת בחברה באמצעות מעבר לצמחונות22.
צמחונות וביטול העבדות
הקשר בין התנועה הצמחונית לתנועה לביטול העבדות היה חזק. האגודה הצמחונית האמריקאית פעלה לביטול העבדות, והמנהיגים בתנועה לביטול העבדות כמו אנג’לינה גרימקה ובעלה תיאודור דווייט ולד היו צמחונים18. הפעיל נגד העבדות, הנרי וארד ביצ’ר (אחיה של הארייט ביצ’ר סטואו, מחברת אוהל הדוד תום) פעל גם הוא לקידום צמחונות23. דר’ ג’ון גרימס שהיה פעיל בתנועה לביטול העבדות ובתנועה הצמחונית, ערך סעודות צמחוניות לבני עירו. הוא לא גבה דמי כניסה והזמין כמה שיותר אנשים כדי לעורר בהם השראה ורצון לעבור לתזונה צמחונית. בזמן הסעודות, ביתו קושט בסיסמאות צמחוניות. גרימס היה בין הראשונים לדבר על שחרור בעלי חיים ונתפס על ידי שכניו כאדם מוזר. באחד מנאומיו אמר: “יש אנשים שסבורים שלאף חיה אין זכות לחיות על פני הארץ פרט לאדם, אבל זו טעות גדולה. החיות נבראו גם הן כדי לחיות וליהנות מחייהן כמו האדם. לציפורים התמימות ששרות ועפות מעלינו יש זכות לחיות. כמה לא טבעי ולא אדיב מצידנו לחשוב שיש לנו את הזכות להרוג אותן עבור התיאבון שלנו”15. אורסון מוריי (Orson S. Murray) היה פעיל בולט לשחרור עבדים, שחרור בעלי חיים וצמחונות. מוריי הצביע על קווי דמיון בין יחס האדם הלבן לאדם השחור לבין יחס האדם לבעלי החיים, ואף כתב מאמרים ופואמות בנושא צמחונות ושחרור בעלי חיים18. כתבי עת נגד העבדות תמכו בהתלהבות בתנועה הצמחונית וטענו שאנשים צמחונים נוטים באופן טבעי לאמץ תפיסות עולם צודקות כמו התנגדות לעבדות22.
צמחונות וזכויות נשים
האגודה הצמחונית האמריקאית הצביעה גם על קשר בין אכילת בשר לדיכוי נשים. היא פרסמה מאמרים בנושא זכויות נשים וקראה לשינוי חברתי שיכיר בזכות האישה על גופה ונפשה. הסופרג’יסטית הצמחונית, אן דנטון, טענה שאכילת בשר פוגעת בהתפתחות החברתית משום שהנשמה לא יכולה להתרחב כאשר המזון מתודלק בדם. היא הפצירה בנשים לקחת שליטה ואחריות מוסרית על חייהן בכך שהן תסרבנה להיות בובות אופנה ומכונות בישול. הפעילה לקידום האישה ולקידום צמחונות, מארי גוב ניקולס, טענה שעל הנשים לעבור לצמחונות כאמצעי לשליטה על בריאותן ועל חייהן הפוליטיים. לדבריה, הצמחונות מובילה לכשירות גוף ונפש – דבר שהוא הכרחי במאבק לקידום שוויון פוליטי וחברתי. הרופאה האמריקאית הראשונה, האריוט האנט, נשאה נאומים על הקשר בין תזונה לשינוי חברתי22. הפעילה לזכויות נשים, ויקטוריה וודהול, פרסמה מאמרים התומכים בצמחונות. כשהפעילה הבריטית לזכויות נשים, אנני בזאן, הגיעה לארצות הברית כדי להעביר הרצאות, היא עסקה גם בצמחונות ובשחרור בעלי חיים. לדבריה, גברים שעובדים בבתי מטבחיים הופכים להיות אכזריים, וכל מי שאוכל בעלי חיים לוקח חלק בברוטליזציה הזו. רופאת הנשים, אליס סטוקהם, סברה שאכילת בשר היא עוול מבחינה מוסרית, ועודדה נשים לעבור לצמחונות. סטוקהם טענה לחוסר עקביות בהתנהגות האדם שמצד אחד מטפל בחיית המחמד שלו, אבל מצד שני נוטל חיים של חיה דומה רק כדי לספק את תאבונו. הרופאה, סוזנה דודס, שהייתה פעילה לזכויות נשים ונאבקה על זכותן של הנשים ללבוש מכנסיים, טענה שאכילת בשר אינה טבעית ואינה בריאה23.
הנרי קלאב ועיר האוקטגון
התנועה הצמחונית הפכה להיות תנועה מוכרת ומכובדת בחוגים לשינוי חברתי, והכנסים שלה זכו לסיקור של העיתונות הפופולרית, אבל האגודה הצמחונית ספגה ביקורת רבה מהחברה ומהממסד הרפואי, ונחלשה בהדרגה. מספר חבריה ירד, והמהדורה האחרונה של כתב העת שלה התפרסמה באוקטובר 1854. בכנס הרביעי של האגודה, השתתף הפעיל הצמחוני, הנרי קלאב. קלאב היגר לארצות הברית מבריטניה בשנת 1853. בלונדון הוא התגורר בבית אלקוט ולאחר מכן היה פעיל בתנועה הצמחונית הבריטית. עם הגיעו לארצות הברית, עבד ככתב בניו יורק טריביון, בו פירט לפרטי פרטים את זוועות מוסד העבדות22. קלאב הצליח לאיים על מוסד העבדות עד כדי כך שבשלב מסוים תומכי עבדות הציעו פרס כספי עבור לכידתו24. זמן קצר לאחר הגירתו לארצות הברית, הוא הצטרף לאגודה הצמחונית האמריקאית והחל בפעילות לקידום צמחונות. בשנת 1854, הקונגרס האמריקאי חוקק את חוק קנזס נברסקה שקבע שתושבי המדינות החדשות של ארצות הברית הם אלו שיחליטו אם במדינות החדשות תותר או תאסר עבדות. בעקבות החוק, נהרו לאותן המדינות קבוצות של תומכי עבדות ושל מתנגדי עבדות על מנת לקבוע את עתיד המדינות הללו ביחס לעבדות. במסגרת המאמץ לביטול העבדות, קלאב ופעילים צמחונים נוספים היגרו לקנזס ובה הקימו בשנת 1856 התיישבות צמחונית שנקראה עיר האוקטגון. מטרת עיר האוקטגון הייתה לקדם חירות ולהתנגד לדיכוי בכל צורה. ההתיישבות כללה 50 משפחות, וחבריה התחייבו שלא לצרוך אלכוהול, טבק ובשר. הם ביקשו להקים בית בו “שחיטת בעלי חיים אסורה”. העיתונות לעגה לעיר האוקטגון וטענה שקנזס זקוקה לגברים אוכלי בשר חזקים שיבנו אותה, ולא לגברים שנמנעים מבשר ובכך הופכים לשבריריים22.
עיר האוקטגון הייתה למעשה ניסוי חברתי שביקש להוציא לפועל את הערכים בהם האמינו חברי היישוב, אולם חייה היו קצרים. חלק ממתיישביה עזבו לאחר זמן קצר בגלל מחסור במזון ועיכובים חמורים בבנייה. בנוסף, עימותים אלימים עם תומכי עבדות הבריחו חלק מתושבי עיר האוקטגון22. הזכר היחיד לעיר האוקטגון בקנזס שנשאר עד היום הוא אפיק הנחל הצמחוני24. אף על פי שהניסוי נכשל, תפקיד הצמחונים בקנזס היה משמעותי משום שהם לקחו חלק בעיצובה של המדינה וחלקם לחמו בצבא בשם ביטול העבדות22. עיר האוקטגון אמנם לא הצליחה לצאת אל הפועל, אבל בשנת 1857, הרופא ג’יימס ספנסר הקים בארקנסו קהילה צמחונית בשם ‘האגודה הצמחונית ההרמונית’. הקהילה התקיימה במשך ארבע שנים עד שבשנת 1861, עם פרוץ מלחמת האזרחים, תושביה נעצרו על ידי כוחות הפדרציה24.
קלאב עצמו השתתף במלחמת האזרחים האמריקאית ונפצע בה בשנת 1862. הצמחונות הייתה אמנם מקושרת לפציפיזם, אבל חלק מהצמחונים לא ראו סתירה בין צמחונות למאבק מיליטנטי בעבדות ולכן דחקו את ההיבט הפציפיסטי הצידה, וחלק מהצמחונים התקשו לוותר על הפציפיזם בשם המלחמה בעבדות והשתתפו במלחמה תוך התמודדות עם קונפליקט פנימי עמוק. בסופו של דבר, משום שביטול העבדות היה מהמטרות המרכזיות של התנועה הצמחונית ומשום שצמחונים יצאו למלחמה נגד העבדות, מלחמת האזרחים האמריקאית הובילה לניתוק הצמחונות מהפציפיזם22.
בשנת 1859, ויליאם אלקוט נפטר, והאגודה הצמחונית האמריקאית נקלעה לקשיים כלכליים. בשנת 1862 האגודה נסגרה, וסגירתה הותירה את התנועה הצמחונית ללא ארגון צמחוני לאומי למשך עשרים השנים הבאות22. החיבור בין הידרותרפיה לצמחונות עדיין נשמר. הרופא ג’יימס ג’קסון היה מבין הפעילים הבולטים שקישרו בין טיפול הידרותרפי לצמחונות. הוא הקים מרכז בריאות והסברה בו קידם את הערכים בהם האמין: ביטול עבדות, זכויות לנשים, הימנעות מאלכוהול וצמחונות. אחת מאורחות המרכז הייתה אלן וויט שהושפעה עמוקות ממשנתו של ג’קסון, ובשנת 1863 היא הקימה עם בעלה את הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי שעודדה את חבריה לדבוק בצמחונות. עם הזמן, כנסיה זו הפכה להיות קול דומיננטי בתנועה הצמחונית24. כמעט 25 שנה לאחר שהאגודה הצמחונית האמריקאית נסגרה, הקים הנרי קלאב בשנת 1886 את האגודה הצמחונית של אמריקה25.
המתקפה על הצמחונות והצמחונים
הצמחונים היוו איום על הסדר החברתי הקיים משום שהחזיקו ברעיונות רדיקליים (הימנעות מבשר, תמיכה בזכויות נשים, תמיכה בזכויות שחורים), ולכן היו נתונים למתקפות עוינות באופן תדיר. במאה ה-19, צמחונים היו עבור הציבור הרחב מושא ללעג ולבוז15, ומתקפות על צמחונות וצמחונים מהתקשורת ומהממסד הרפואי היו דבר שבשגרה26. לפי הסטריאוטיפים הנפוצים באותה התקופה, הצמחונות מובילה לרזון, לעקרות, לתשישות, לכפירה באל, לטירוף דעת ולמוות2713. הצמחונות נחשבה ל’כת’ והצמחונים נתפסו כאנשים חוצפנים ורגשניים שלא אוהבים לאכול אלא עושים זאת רק מתוך הכרח28. הצמחונים האמריקאים הושוו לצמחונים הודים כדי להצביע, באמצעות רטוריקה גזענית, על הנחיתות האינטלקטואלית שלהם. המבקרים לעגו לצמחונים באינטנסיביות והציגו אותם כשבריריים פיזית ומנטלית26. ויליאם מטקליף כתב: “החברים שלי לועגים לי ומפצירים בי לסגת מהתזונה הצמחית שלי. הם מנסים לפתות אותי לאכול בשר. חלקם ניבאו שאמות תוך מספר חודשים וחלקם טענו שאני בהכרח סובל מהפרעה נפשית, ואם אמשיך לסרב לאכול בשר – אמצא את עצמי בבית חולים לחולי נפש”27.
המתקפה של הממסד התקשורתי
העיתונות הפופולרית העדיפה לתקוף באופן אישי דמויות מפתח בתנועה הצמחונית מאשר לדון ברצינות על היתרונות או החסרונות של הצמחונות. השופט והפעיל הצמחוני, ארנסט קרוסבי, טען שבשר הוא ‘גופה מתה מהמשחטה’ ושצריכתו אכזרית. לדבריו, הרעיון המהותי של השחיטה הוא אכזרי ואי אפשר להיות אכזרי באופן הומאני. עיתונאי שהגיב לדבריו טען שמדובר ב”התפרצות זעם אופיינית של הצמחונים”28. הסופר בייארד טיילור טען שהצמחונים האמריקאים חלשים כמו האפריקאים או כמו העבדים השחורים באמריקה. מאמר אחר שנקרא ‘הבתולה המתנגדת לצמחונות’ סיפר על אישה שקיבלה הצעת נישואין מצמחוני וענתה בתוקפנות: “לך מפה! אתה חי על כרוב! לא, אני לא שייכת למשפחת הארנבים!”26.
הצמחונים ביססו את העמדות שלהם על המדע והרפואה, אבל העיתונות הפופולרית שתקפה אותם השתמשה נגדם ברטוריקה של לעג ופחד. כשהמו”ל הוראס גרילי התמודד למשרה פוליטית, הוא ספג ביקורת קשה על רקע תמיכתו בצמחונות. בעיתונות נכתב שתמיכתו בצמחונות הופכת אותו למועמד ראוי כדייר במוסד לחולי נפש מאשר מועמד למשרה ציבורית. בכתבה אחרת נגדו נטען שהצמחונות השחיתה את המוסריות של גרילי משום שהוא רוצה לבטל את מוסד העבדות ולהביס את הדרום. מתנגדיו הפוליטיים השתמשו בצמחונות נגדו (על אף העובדה שהוא עצמו אמנם תמך ברעיון הצמחונות אך לא דבק בו בחייו האישיים) וטענו שצמחונים ומתנגדי עבדות הם אנשים אליטיסטיים המנותקים מהציבור ומהחיילים בקרבות26.
הכתב, תומאס באטלר גן, לעג לצמחונים בכתביו. לצורך תחקיר, הוא התארח בבתי הארחה צמחוניים, ותיאר את הצמחונים כשבריריים בעלי הבעה מבוהלת. גן רצה להראות שפגעי הצמחונות כל כך מובהקים עד שניתן להבחין בהם חיצונית. על אישה צמחונית כתב: “למזלה של החברה שלנו, אין לה ילדים”. בתחקיר כתב שבאחד הלילות הוא נמלט מבית הארחה צמחוני באמצע הלילה כדי לעשות פיקניק לאור ירח על נהר ההדסון עם כריך נקניק חזיר26.
מבקרי הצמחונות ביקשו ליצור קשר בין צריכת בשר לכוח גברא, ותיארו גברים צמחונים כנשיים, חולים ואימפוטנטים מבחינה מינית. מאמרים בעיתונות טענו שהצמחונות הופכת את הגברים האמריקאים לפחדנים ולחשים כמו ההודים, וכי שבריריותם מנוגדת לאינטרסים של הרפובליקה. עיתונאי אחד שסיקר כינוס צמחוני, כינה אותו ‘סעודת הבגידה’, ואת הצמחונים בכינוס תיאר כתמהונים אובססיביים לבעלי חיים המסרבים לשבת על כסאות שהריפוד שלהם מכיל שיער סוס. הצמחונים תוארו כאנשים חולניים, אינפנטיליים ורמאים. איורים שליוו מאמרים כאלו הציגו לעתים קרובות את הצמחוני כיצור כלאיים שחציו אדם וחציו ירק כשהמסר הוא שהצמחונות מובילה לאיבוד האנושיות עצמה26.
הצמחוני לפי תומאס באטלר גן 
הצמחוני – יצור כלאיים שחציו אדם וחציו ירק
הצמחונים, שהיוו חלק בלתי נפרד מהנוף של התנועה לשינוי חברתי, הוצגו בקריקטורה המתריעה על הסכנה בבחירת המועמד הרפובליקני הראשון לנשיאות, ג’ון פרימוט. בקריקטורה ניתן לראות פעילים חברתיים שונים התובעים מפרימוט דרישות שונות עבור הצבעה עבורו. בקריקטורה ניתן להבחין בסופרג’יסטית, בסוציאליסט, במתנגד עבדות ובפעיל אהבה חופשית. הפעיל החברתי השמאלי ביותר בקריקטורה הוא צמחוני שדורש מפרימוט להעביר חוק האוסר על צריכת בשר, טבק ואלכוהול (זאת למרות העובדה שצמחונים לא פעלו לאיסור צריכת בשר בחוק)26.
המתקפה של הממסד הרפואי והמדעי
הקהילה הרפואית והמדעית עמדה בחזית המאבק נגד הצמחונות, והיא השתמשה ברטוריקה לעגנית, עוקצנית ותוקפנית כלפי צמחונים וצמחונות. לפי העמדה הרפואית, אכילת בשר נחוצה לאדם כדי להיות חזק, ואילו הצמחונות היא אבסורד שגוי ולא טבעי שגורם לעקרות, לדלקות גרון, להתפרצות מחלת נפש, מחלת השחפת26 ומחלת הסרטן29. בשנת 1853, כתב עת מדעי בבוסטון השווה בין השפעות הצמחונות להשפעות ההתמכרות לאופיום. ביקורת אחרת האשימה את הצמחונות באנטי-מודרניות בטענה שכל החברות המודרניות צורכות בשר26. הקהילה המדעית תפסה את הצמחונות כ’סכנה לציוויליזציה’. מאמר מדעי קישר בין צמחונות לאלימות כשתיאר איכרים אירים שביצעו מעשים אכזריים, ברבריים ורצחניים לאחר שנאלצו לעבור לתזונה צמחונית. מאמר רפואי נוסף טען שצמחונות גורמת לשיגדון. מאמר רפואי אחר טען שהרופאים הצמחונים דואגים יותר לבעלי חיים מאשר למטופלים שלהם26.
רופא המתנגד לצמחונות טען שתזונה צמחונית גורמת לבעיות ביצירת חלב בקרב נשים מניקות – דבר שעלול להוביל למות התינוקות ברעב. מאמר רפואי אחר טען שנשים צמחוניות שנכנסות להריון עלולות לגרום למות התינוק או להוליד תינוק חלש וחולה26. בשנת 1869, הרופא ג’ורג’ מילר ברד, טען שמזון מהצומח הוא פחות מזין מבשר ושהצמחונות היא טעות מפלצתית משום שהיא מעוררת מחלות וגורמת למותם המוקדם של אלפי אנשים23. רופא בשם לי טען שהצמחונות היא הרסנית משום שהיא אתאיסטית במהותה וגורמת למחלות נפש. בשנת 1836 הוא פרסם בכתב העת הרפואי NEJM את המאמר ‘גרהמיזם גורם לשיגעון‘. במאמר תאר מקרה בו בחור בן 19 עבר לצמחונות ולאחר מכן התפרצה אצלו מחלת נפש. הרופא טען שהוא מיד האכיל את הבחור בבשר אך הדבר היה מאוחר מידי בשבילו והוא נפטר. גרהם עצמו כונה בפי הרופאים ‘חולה נפש’ כפי שכל הצמחונים נתפסו גם הם כחולי נפש13.
הביקורת נגד הצמחונות חלחלה לציבור וגרמה לו לפחד מהצמחונות. הרופא הטבעוני, ראסל טראל, היה מודע לכך שהממסד הרפואי מתנגד להוצאת הבשר מהתפריט, ואתגר את הקהילה הרפואית למצוא ראיה אחת שתומכת בטענה לפיה אכילת בשר עדיפה מתזונה צמחונית. הוא סבר שהצמחונות היא התזונה הנכונה עבור האדם, אבל טען שקשה להנחיל אותה בקרב הציבור משום שאכילת בשר טבועה עמוק בהרגלים ובמנהגי האדם ולכן הוצאתו מהתפריט נתקלת בהתנגדות. לדבריו, האמיתות הגדולות בהיסטוריה נתקלו בתחילת דרכן בהתנגדות ולכן אין לצפות שהצמחונות תתקבל על ידי הציבור במהרה אלא בהדרגה. באחד מנאומיו הוא מנה את הסיבות השונות לצמחונות: סיבה דתית לפיה כתבי הקודש מורים לאדם לדבוק בתזונה צמחונית, סיבה מדעית לפי הפיזיולוגיה והאנטומיה של האדם מוכיחות שהאדם הוא אוכל צמחים, סיבה מוסרית לפיה אכילת בשר היא אכזרית כלפי בעלי חיים, סיבה אסתטית לפיה יופיו של האדם קורן ממנו כשהוא לא אוכל בעלי חיים, סיבה כלכלית לפיה גידול מזון מהצומח חסכוני יותר מגידול מזון מהחי וסיבה בריאותית: גופו ונפשו של האדם בריאים יותר כשהוא דובק בצמחונות24.
צמחונות ככלי לשגשוג הפרט
הצמחונים היו מודעים היטב ללעג ולעוינות שספגו מהציבור, מהתקשורת ומהקהילה המדעית והרפואית. הרופא הצמחוני תומס לו ניקולס אמר: ‘אנשים כועסים על צמחונים כאילו שהצמחונים מבצעים איזה פשע קטלני… אדם לא יכול לאכול ארוחה טבעית פשוטה בלי לסבול מאוכלי הבשר שמסביבו”. הצמחונים ניסו להיאבק בדעות הקדומות נגדם באמצעות סיקורים חיוביים של צמחונים בתקשורת. ב-27 באוגוסט 1860, החותר הצמחוני ד. מרטין חתר מבוסטון לניו יורק סיטי כדי להמחיש את היתרונות של התזונה הצמחונית. במסעו, גמע מרחק של 643 ק”מ ב-80 שעות, והגיע לניו יורק ברוח מרוממת. העיתונות סיקרה את ההישג שלו בהרחבה. בין היתר נכתב: “העובדה המרשימה ביותר היא שמרטין הגיע להישג המדהים הזה באמצעות תזונה צמחונית בלבד”. הרופא הצמחוני, אדוארד בליס פוט, ראה במסע של מרטין הוכחה ליתרונות הצמחונות. בניו יורק, מרטין השתתף במשתה שנערך לכבודו על ידי האגודה הצמחונית. הוא לקח מספר פירות ומעיל גומי והמשיך במסע החתירה שלו מניו יורק לאלבני, כשהתקשורת המשיכה לעקוב אחריו ולסקר את הישגיו. לאלבני הוא הגיע לאחר חמישה ימים. משם רצה להמשיך לחתור לניו אורלינס אבל נאלץ לוותר בגלל נזק כבד שנגרם לסירה שלו. לאורך כל הדרך, מרטין סוקר בעיתונות כאדם חזק פיזית ומנטלית, עם דימוי הפוך לגמרי מהדימוי הסטריאוטיפי הצמחוני שהיה נהוג בתקשורת באותם הימים26.
מרטין יצר דימוי חדש לצמחוני, ומסעו סימן את השינוי שחל בתנועה הצמחונית מתנועה שמעודדת מעבר לצמחונות ככלי לשינוי חברתי-פוליטי אל תנועה שמעודדת מעבר לצמחונות ככלי לשגשוג הפרט באמצעות שיפור הגוף והנפש. אחרי מלחמת האזרחים, שינתה התנועה הצמחונית את הפניה, והפכה מתנועה חברתית-פוליטית ששמה את החברה במרכז אל תנועה שמתרכזת בפרט26.
הפעיל הבולט ביותר שמסמל את השינוי של התנועה הצמחונית אחרי מלחמת האזרחים האמריקאית הוא ג’ון הארווי קלוג28. קלוג היה רופא מנתח, תזונאי ופעיל צמחוני שייצר מזונות צמחוניים בריאים וטעימים להמונים. עם כניסת תחליפי הבשר לשוק בשנות השמונים של המאה ה-19, התנועה הצמחונית גדלה והתקרבה יותר ויותר לזרם המרכזי בחברה. עברה הפוליטי של התנועה הצמחונית פינה את מקומו לשיווק אגרסיבי של מוצרים צמחוניים, והמסרים בדבר שינוי חברתי עבור טובת הכלל פינו את מקומם למסרים הקשורים בטובת הפרט30.
בניגוד לצמחונים אחרים, קלוג, שנחשב למנתח הטוב ביותר באמריקה, היה איש מכובד מאוד בקהילה המדעית23. בשנת 1866, הוקם בית ההבראה הסנטריום של באטל קריק ששימש כמוסד רפואי משקם בו המטופלים נמנעים מצריכת בשר, טבק ואלכוהול. בית הבראה זה, שנוהל על ידי קלוג, היה למוסד הצמחונות המרכזי בארצות הברית. קלוג האמין שחוסר איזון גופני נגרם מהפרה של חוקי הטבע, ותמך בפעילות גופנית, בתזונה צמחונית ובנגישות לאוויר ולמים נקיים כאמצעים לשמירה על הבריאות. הוא דחה את הטענה הפופולרית לפיה אכילת בשר דרושה לשמירה על גוף בריא. למעשה, הוא טען שאוכלי הבשר מקבלים את הערכים התזונתיים שלהם מרקמות של חיה מתה, דבר שפוגע לדבריו בבריאות, בעוד הצמחונים מקבלים את הערכים התזונתיים ישירות ממאכלים טבעיים מהצומח. בניסיונותיו לעודד תזונה צמחונית, הוא עמל על המצאות של מנות צמחוניות מזינות וערבות לחך. אחד המזונות שהמציא היה הקורנפלקס. הצמחונות בתקופתו של קלוג לא נשענה עוד על לחמים קשים, פירות, ירקות ודגנים בלבד אלא נוספו לתפריט שלה דגני בוקר, אגוזים ותחליפי בשר. בתקופה זו, ספרי בישול צמחוניים ראו אור בזה אחר זה, והצמחונות הפכה להצלחה מסחרית30.
בתקופה הפרוגרסיבית, הצמחונות נכנסה לתור הזהב שלה. עם גילוי הוויטמינים על ידי הביוכימאי קזימיר פונק, תזונאים אוכלי בשר החלו לטעון את מה שהצמחונים טענו זמן רב לגבי הסגולות של מזונות מהצומח, ופירות וירקות הפכו להיות מקובלים בציבור כמזון בריא והכרחי. בנוסף, דרכי התעבורה השתכללו – דבר שאפשר לציבור ליהנות מפירות וירקות שנקטפו רק מספר ימים לפני כן (מה שלא היה אפשרי בדורות הקודמים). מדענים החלו לטעון שהאמריקאים צורכים הרבה יותר חלבון ממה שצריך ושבשר אינו הכרחי בתפריט. אחד מהם היה פרופ’ הארווי ווילי (הכימאי הבכיר במשרד החקלאות האמריקאי) שטען שדגני בוקר מזינים יותר מבשר. פרופ’ ראסל צ’יטנדן הראה במחקר שערך שהאדם זקוק להרבה פחות חלבון ליום ממה שנהוג היה להניח. התזונאי אלמר מקקולום טען שכל העדויות מצביעות על כך שבשר אינו הכרחי בתזונת האדם, וסבר שתזונה צמחונית היא התזונה הבריאה ביותר לאדם. התנועה הצמחונית השתמשה בנתונים הללו כדי לחזק את מעמדה בקרב הציבור28.
ביוני 1893, נערך בשיקגו הקונגרס הצמחוני העולמי במסגרת היריד העולמי. לקונגרס הגיעו מעל 200 צמחונים ממדינות שונות בעולם. הקונגרס נפרש על פני שלושה ימים וכלל נאומים שונים. באפריל 1894, נפתח מועדון צמחוני למעמד הגבוה בשיקגו שהייתה אז בירת הצמחונות של ארצות הברית. המועדון כלל בית הארחה שסיפק שלוש ארוחות צמחוניות ביום. באותה תקופה, פעילים צמחונים ניסו לגייס 1000 דולרים כדי לפתוח מסעדה צמחונית במרכז העסקים של שיקגו. בשנת 1895, עיתון בשיקגו העריך כי בעיר מתגוררים 6000 צמחונים. באותה התקופה העיר מנתה 1.6 מיליון תושבים, כך שאחוז הצמחונים בה היה מאוד קטן אבל בהחלט בר השוואה לתנועות חברתיות אחרות בעיר (תנועת הנשים בעיר למשל מנתה רק 1200 חברות). ב-5 בפברואר 1895 נפתחה בניו יורק המסעדה הצמחונית הראשונה בארצות הברית. בתפריט המסעדה התנוסס הציטוט “אל נא תיטלו חיים שאין ביכולתכם להעניק, באשר לכל הברואים זכות שווה לחיות”31.
בשנות השבעים של המאה ה-19, התנועה הצמחונית דיברה אל מעמד הביניים, אבל בשנות התשעים של המאה ה-19 היא פונה למעמד הגבוה, וכך החלה התנועה לזכות בתמיכה כלכלית של פילנתרופים אמידים שתרמה לצמיחתה. בעוד הדור הקודם של התנועה הצמחונית ראה בצמחונות כלי למאבק בעוני ובחוסר הצדק המעמדי, הדור החדש לא העסיק עצמו בסוגיות אלו. שינוי עמדות זה קשור ככל הנראה לעובדה שפעילים צמחונים בסוף המאה ה-19 נשענו כלכלית על תמיכה של המעמד הגבוה (בהפקת כנסים, הרצאות, מסעדות, עסקים וכדומה), והדמוגרפיה החדשה של התנועה הכתיבה את הטון31.
צמחונות במאה ה-20
הצמחונות, שהתנתקה משורשיה הפוליטיים ומדימויה הנלעג, הפכה להיות בתחילת המאה העשרים אורח חיים מקובל על החברה הדוגל בשגשוג עצמי. התנועה הצמחונית הפכה להיות יותר מסחרית, ומגזין האגודה הצמחונית של אמריקה צבר תאוצה ועסק יותר ויותר בשיווק של מוצרים צמחוניים. בשנת 1900, היו למגזין 3750 מנויים, בשנת 1911 היו לו 15,000 מנויים ובשנת 1913 היו לו 16,000 מנויים. בשנת 1900, נפתחה מסעדה צמחונית במרכז העסקים בשיקגו ובהמשך נפתחו עסקים צמחוניים נוספים בעיר (מכולות צמחוניות וחברת הוצאה לאור שהדפיסה ספרי בישול צמחונים, ספרות ומגזינים בנושא צמחונות). בשנת 1904 אינדקס העסקים הצמחוניים כלל 57 מסעדות צמחוניות בארצות הברית31.
למרות השינוי שעבר על התנועה הצמחונית, היו פעילים צמחונים שרצו להחזיר עטרה ליושנה ולקשר את הצמחונות עם שינוי חברתי31. פעילות פמיניסטיות דרשו להתייחס לצמחונות באסיפות סופרג’יסטיות, ובשנת 1903, בכינוס של האגודה הלאומית לזכות בחירה לנשים אף עלתה הדרישה לכלול גם זכויות בעלי חיים וצמחונות באג’נדה הפמיניסטית28. בין הפעילות הבולטות שביקשו להשיב את הקשר בין צמחונות לרפורמות חברתיות אחרות, בלטה האמנית אמרל פרשל. פרשל קיוותה להחזיר את האידאולוגיה השורשית לשינוי חברתי אל התנועה הצמחונית. היא חיברה ספר בישול צמחוני בו קישרה בין צמחונות לשינוי חברתי31. היא הבחינה בין צמחוני תזונתי (אדם שבוחר בצמחונות מטעמי בריאות) לבין צמחוני אתי (אדם שבוחר בצמחונות מטעמי מוסר), ובהקדמה לספרה היא לא כתבה כל מיני אנקדוטות על יתרונות הצמחונות לבריאות האדם, אלא תיארה את האכזריות של תעשיית משק החי, משום שביקשה לשים דגש על הנימוק המוסרי של הצמחונות5. היא יצאה נגד תחליפי הבשר (כמו המבורגר צמחוני) בטענה שהם מתרחקים מטוהר המזון הטבעי וגורמים לבורות בקרב הצמחונים. ספר הבישול שלה לא כלל מתכונים עם תחליפי בשר (שהיו פופולריים מאוד בזכות קלוג) אלא הציע מתכונים למנות המשתמשות בירקות בצורתם הטבעית31.
בשנת 1912, הקימה פרשל את ארגון גילדת המילניום31, שהיה הראשון בארצות הברית לקדם זכויות בעלי חיים. הקבוצה גינתה כל סוג של ניצול בעלי חיים, הייתה חלוצה בקידום אלטרנטיבות לפרווה והפיצה כרטיסים נגד אכילת בשר במסעדות5. הארגון שם לו למטרה לעודד צמחונות, פציפיזם והתנגדות לניסויים בבעלי חיים, וראה בצמחונות זרז לשינוי חברתי כולל הדוגל בשוויון לכל הגזעים, בשלווה בין בני האדם ובין האדם לחיה. חברי גילדת המילניום סירבו ללבוש בגדים מעור ומצמר ולכן לבשו לגופם בגדים ונעליים מכותנה ומבד. בחג ההודיה, הארגון הפיק ארוחת חג צמחונית גדולה בבית מלון, ופרשל נהגה ללבוש פרוות מזויפות. פרשל האמינה שהצמחונות תעזור לנשים לקבל את הזכויות המגיעות להן31. גם הפעילה הפמיניסטית, אגנס ראיין, הייתה מחוייבת לרעיונות גילדת המילניום ועסקה בחיבוריה בנושא זכויות בעלי חיים5. בעוד התנועה הצמחונית זכתה לסיקורים חיובים בתקשורת, הגילדה של פרשל ספגה לעג ובוז31.
למרות התרחבות גילדת המילניום ולמרות הצלחת ספר הבישול של פרשל שהודפס שוב ושוב עד לשנת 1915, התנועה הצמחונית התעלמה כמעט לחלוטין מהגילדה, והמגזין של הארגון הצמחוני של אמריקה בקושי סיקר את פועלה. פרשל לא הייתה היחידה שניסתה להחזיר את המסר הפוליטי-חברתי אל תוך התנועה הצמחונית. בסוף המאה ה-19, סופרג’יסטיות צמחוניות כמו פרנסס ווילארד, ליליאן סטיבנס ומארי סיוול קישרו בין אכילת בעלי חיים לאי צדק. לטענתן, אכילת בעלי חיים היא אגרסיבית ואלימה ומנוגדת לערך השוויון. למרות הקשר ההיסטורי בין התנועה הצמחונית לתנועה הסופרגי’טסית, התנועה הצמחונית בארצות הברית העדיפה לשמור על הניתוק בין שתי התנועות. אחת הסופרג’יסטיות אפילו כתבה למגזין האגודה הצמחונית מכתב תלונה על חוסר שיתוף הפעולה בין התנועות ועל כך שלשתי התנועות יש היסטוריה משותפת31.
במקביל לפעילותו בתנועה הצמחונית, קלוג החל להיות מעורב בתנועה האאוגנית לשמירה על טוהר הגזע, ועודד פרקטיקות אאוגניות כדי לטהר את הגזע האנושי מפשיעה, מנכות וממחלות נפש. הוא סבר שיש צורך לפקח על הילודה באמצעות חקיקה שתקבע מי ראוי להתרבות ומי לא, וגייס לשם כך את הצמחונות ככלי לטיהור הגזע. בעקבות מאמציו של קלוג בתחום, מדינת מישיגן העבירה חוקי עיקור בשנים 1913 ו-1923. כך הפכה הצמחונות, תחת הפרשנות של קלוג, מאידאולוגיה רדיקלית במאה ה-19 הדוגלת בחירות הפרט ובשיוויון לכל, לאידאולוגיה המשרתת רעיונות אאוגניים בתחילת המאה ה-2030.
מאז ימיה הראשונים של ארצות הברית, צמחונות הייתה תנועה מוסרית שהעלתה שאלות לגבי המוסריות של צריכת בשר5 אבל בתקופה הפרוגרסיבית, פעילים צמחונים הדגישו יותר את הטיעון המוסרי. הפעיל הבולט ביותר לקידום צמחונות על בסיס אתי היה הפילוסוף ג’ון מור. מור האמין שאכילת בשר היא מעשה מתועב (לדבריו “כל ארוחה היא רצח”), ושצמחונות היא צעד נדרש מבחינה מוסרית. הוא דחה את הדת, בטענה שאינה כוללת בקריאתה לרחמים גם את בעלי החיים, וסלד מחברי האגודות ההומאניות (אגודות שטיפלו בחיות מחמד ובסוסים) בטענה שחבריה מגנים על חיות מסוימות אבל טובחים בחיות אחרות. בשנת 1906, פרסם את ספרו The Universal Kinship בו ביקר את ההיררכיה האנתרופוצנטרית ודרש יחס מוסרי לכל בעלי החיים. מבקרו, לורנס גרנלנד, טען שאכילת בשר מותרת מוסרית מסיבות שונות: לדבריו, אכילת בשר היא מענגת, מוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים וכולם מתים בסוף. עוד טען שמוות אלים ופתאומי הוא כנראה הדרך הכי רצויה למות – גם עבור האדם. מור שאל בתגובה: האם רצח מפסיק להיות רצח אם הוא נעשה בצורה יפה? הרי כל ההתנקשויות הן למעשה רציחות אלימות ופתאומיות. האם גרנלנד סבור שמי שיתנקש באימו אינו אשם רק משום שהרצח נעשה ללא גרימת כאב? מור טען שפשע ההשמדה קשור לעצם החורבן של החיים עצמם23.
מור ביקר גם את הפעילים החברתיים, המתקראים פרוגרסיביים, שלא אימצו אורח חיים צמחוני. הוא טען שפעילים אלו דומים לאבותיהם שאימצו לחיקם את ההצהרה לפיה לכל בני האדם יש זכויות, אבל מעולם לא כללו נשים ושחורים באותה קבוצה אנושית בעלת זכויות. פעילים צמחונים החלו לשם יותר דגש על הטיעון המוסרי לצמחונות, והביקורת נגד ארגונים להגנת בעלי חיים שלא תמכו בצמחונות, הלכה וגברה. גם הנרי קלאב שילב בעמדותיו את הטיעון המוסרי, ובשנת 1913 אמר: “איך אנחנו יכולים להצדיק את השחיטה של תרנגולי הודו כדי לציין ולחגוג את חג ההודיה שלנו כלפי מי שריחם על כל היצורים?”23.
השגשוג של הצמחונות הדאיג את תעשיית הבשר. משנת 1902 ועד לשנת 1921, מכירות הבשר צנחו ב-24%. קלוג היווה את האיום הגדול ביותר על תעשיית הבשר בעשורים הראשונים של המאה העשרים, והיא נאבקה במסר הצמחוני שלו באמצעות עלוני תעמולה ששלחה לאזרחים בדואר במימון מחלקת החקלאות של ארצות הברית. קלוג בתגובה טען שמדובר בשימוש לא ראוי במיסים, והוא מימן מכיסו הפרטי עלונים עם מסר צמחוני בו טען שבבשר יש הרבה יותר חיידקים ממזון מהצומח. בתגובה, תעשיית הבשר הגישה תלונה לוועדת המסחר הפדרלית, ששלחה עורך דין מטעמה לבדוק האם הטענה של קלוג נכונה. לאחר שנמצא שבבשר אכן יש יותר חיידקים, החליטה ועדת המסחר הפדרלית לא לנקוט בצעדים נוספים28.
צמחונות וספורט
לאורך שנותיה של התנועה הצמחונית, היה קשה לקשר בין צמחונות לבין ספורט משום שרוב הספורטאים אכלו בשר, והאנשים שקידמו צמחונות השתייכו למעגל האינטלקטואלי ולא למעגל הספורטיבי. בתחילת המאה העשרים, תרבות הגוף החלה לשגשג, חדרי כושר התפשטו ברחבי ארצות הברית, והציבור החל להתעניין בדרכים ובשיטות לשיפור הגוף. בתקופה זו, מפתחי גוף וספורטאים צמחונים החלו לקדם צמחונות כאמצעי להגשמת מטרה זו. ברנר מק’פדן היה הספורטאי הבולט ביותר שקישר בין צמחונות לספורט, ופעילותו מסמלת את עליית הקשר בין צמחונות וכושר גופני32.
מק’פדן גילה שאכילת ירקות והפחתה של בשר תורמת לכושרו הגופני. על אף העובדה שלא היה צמחוני אדוק בעצמו, הוא סבר שתזונה ללא בשר היא הבריאה ביותר לגוף, שצמחונות עשויה להציל חיים של רבים ושאכילת בשר עשויה לגרום למחלות. הוא פתח רשת מסעדות צמחוניות מצליחה שכללה 20 סניפים ברחבי ארצות הברית, והוציא לאור מגזין כושר גופני מצליח בו עסק רבות בקשר בין צמחונות לשיפור הכושר הגופני. במגזין הוא סיקר ספורטאים צמחונים מצליחים דוגמת המתאבק ומפתח הגוף הצמחוני מקס אנגר שזכה לפרסום לאחר שהצליח לשאת על משקל גופו מכונית עם ששה אנשים בתרגיל המכונה ‘הגשר האנושי’. מפתח הגוף ארתור סקסון טען שאכילת בשר היא הכרחית לבניית שרירים וכוח. בתגובה, אנגר קרא עליו תיגר והציע לו להתמודד מולו בתחרות כוח כדי להוכיח את העליונות של התזונה הצמחונית, אבל סקסון לא נענה לאתגר. ספורטאים צמחונים נוספים שזכו לסיקור במגזין של מק’פדן היו אלוף אנגליה באגרוף במשקל קל, פרדי וולש ושחקן הבייסבול דנטון יאנג. בפועלו, השלים מק’פדן את המעבר של התנועה הצמחונית מתנועה פוליטית רדיקלית לתנועה המקובלת על החברה שקוראת לשגשוג אישי32.
מקס אנגר 
פרדי וולש 
דנטון יאנג
ספורטאי נוסף שקידם את הצמחונות בספורט היה מפתח הגוף הצמחוני גילמן לו שתואר בתקשורת ככליל השלמות כשהצליח לקבוע שיאי עולם בענף שלו. בשנת 1902, ההלך הגרמני הצמחוני, קארל מאן, ניצח בתחרות הליכה גרמנית בת 200 ק”מ, כאשר הזוכה במקום השני הגיע לקו הסיום שעתיים אחריו. רק 13 הלכים סיימו את התחרות כשעשרה מתוכם הם צמחונים (אוכלי הבשר הגיעו למקומות 7, 8 ו-13). מגזין האגודה הצמחונית של אמריקה דיווח על הצלחות של ספורטאים צמחונים נוספים דוגמת המתאבק ג’סי גמן, המתאגרף ויליאם פארקר ואלוף השחיה הקנדי, ג’ורג’ קורסן. קורסן, שהאמין שהצמחונות משפרת את המהירות וכושר הסיבולת שלו, זקף לזכות הצמחונות את ההישגים הספורטיביים שלו. בשנת 1907, עמוס אלונזו סטאג, מאמן קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת שיקגו, החליט להעביר את כל חברי הנבחרת לתזונה צמחונית. הוא עשה זאת שנתיים לאחר שהוא עצמו עבר לצמחונות וחש את יתרונותיה על גופו שלו. קפטן הקבוצה, ליאו ד’טריי, שהיה צמחוני בעצמו, שמח על המעבר של קבוצתו לצמחונות, ובשנה זו הקבוצה זכתה באליפות32.
פעילים בתנועה הצמחונית רצו לדחוק את התדמית הקודמת של הצמחונים כאנשים חלשים. הם הדגישו את העוצמה שיש לחיות צמחוניות כמו פיל, קרנף וסוס, אבל הם רצו להוכיח את העוצמה הזו גם באמצעות המדע. בשנת 1907, הכלכלן והפעיל לקידום צמחונות, אירווינג פישר, פרסם מחקר שמדד והשווה את כושר הסיבולת של צמחונים ואוכלי בשר. המחקר שלו כלל 47 משתתפים משלוש קבוצות שונות: ספורטאים אוכלי בשר, ספורטאים צמחונים ואחים ואחיות מבית ההבראה הצמחוני של קלוג שלא עסקו בספורט. תוצאות מחקרו הראו שלצמחונים יש כושר סיבולת הרבה יותר גבוה מזה של אוכלי הבשר. הוא תהה מדוע נתונים אלו זוכים להתעמלות בציבור וסבר שהדבר כנראה קשור בעברה הרדיקלי של התנועה הצמחונית32.
גילמן לו 
ג’סי גמן
הצמחונות ממלחמת העולם הראשונה ועד השפל הגדול
הצמחונות החדשה של תחילת המאה העשרים נטשה את הערכים המסורתיים שלה, ובכך הפכה מאורח חיים מוזר לדרך לגיטימית לשיפור ולשגשוג עצמי. התקופה שבה הצמחונות הייתה הכי אהודה על הציבור היא התקופה שבה הצמחונות הייתה הכי רחוקה משורשיה הרדיקליים והפוליטיים32. למרות זאת, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נוצר חיבור מחודש בין צמחונות, פציפיזם, פמיניזם וצדק אוניברסלי. בשנת 1917, עם כניסת ארצות הברית למלחמה, קבוצה של פעילים צמחונים פציפיסטים בשם ‘הפדרציה של הצמחונים ההומאנים’ פנתה אל הנשיא וילסון בדרישה לקבל הכרה כסרבני מצפון. החוק האמריקאי דאז הכיר בסרבנות מצפון רק מטעמי דת. חברי הפדרציה טענו שאמונתם נשענת על הדיבר ‘לא תרצח’ ושהם דוגלים ב”אדיבות אוניברסלית לממלכת החי ולאחוות האדם”, אבל בקשתם לקבל הכרה כסרבני מצפון נדחתה5. הפעיל הצמחוני, ג’ייקוב רוז, פצח בשביתת רעב נגד הגיוס שלו, ולאחר 25 ימים הועבר לבית חולים33.
מלחמת העולם הראשונה פגעה בתנועה הצמחונית, כמו גם בתנועות חברתיות אחרות5. בשנת 1921, עם מותו של הנרי קלאב, איבדה התנועה הצמחונית את המומנטום שלה, והאגודה הצמחונית של אמריקה התפרקה29. בתקופת השפל הגדול, אנשים היו רעבים ואכלו מכל הבא ליד, ותור הזהב של הצמחונות פג. הממסד הרפואי ותעשיית הבשר הנחיתו על הצמחונות מכות מהממות שהורידו את קרנה. בשנת 1927, התפרסם במגזין הרפואי Hygeia מאמר ששמו ‘איוולת הצמחונות’, ותעשיית הבשר פצחה בקמפיין שנקרא ‘אכלו יותר בשר’ אותו הפיצה באגרסיביות במגזינים, בעיתונות וברדיו34.
הצמחונות לאחר מלחמת העולם השנייה
בשנת 1948, סיימון גולד ייסד את המפלגה הצמחונית האמריקאית שהריצה מועמדים מטעמה לנשיאות ארצות הברית34.
בשנות השישים, לאחר שנים רבות של דשדוש, מעמדה של הצמחונות השתפר מאוד. שדרנית הרדיו הצמחונית, פיג’ין פיצג’רלד, עסקה בתכנית הרדיו הפופולרית שלה בצמחונות וסירבה לפרסם בה פרסומות לפרוות. בשנת 1966, הפעיל הצמחוני, לואיס מרווין, השתתף בתוכנית הטלוויזיה של ג’ו פיין, בה ביקש להתנגד לתעשיית הבשר, אבל המנחה לעג ובז לו לקול צחוק הקהל. בשנת 1969, הסתובב מרווין בפסטיבל וודסטוק בתוך ההמון עם טלה ביד וביקש מהקהל לאהוב חיות ולא לאכול אותן. באותה השנה, הוא התפרץ לבמה במהלך הופעה של להקת הדלתות, מסר טלה לידי סולן הלהקה, ג’ים מוריסון, וביקש ממנו לשחרר את הטלה ואת שאר בעלי החיים מדיכוי האדם34.
בשנת 1975, יצא לאור ספרו של הפילוסוף פיטר סינגר ‘שחרור בעלי חיים’ שעורר את התנועה לזכויות בעלי חיים בארצות הברית וברחבי העולם.
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 1 “Seeds Are Sown”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004.
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 1 “Seeds Are Sown”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004.
- Behind the history of Ephrata Cloister, Pennsylvania Trails of History
- Shprintzen, Adam D. Introduction. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013.
- Bernard Unti, “Peace on earth among the orders of creation” Vegetarian ethics in the United States before World War I, Chapter 10, Helstosky, Carol, ed. The Routledge History of Food. Routledge, 2014
- Plank, Geoffrey. “” The Flame of Life Was Kindled in All Animal and Sensitive Creatures“: One Quaker Colonist’s View of Animal Life.” Church history 76.3 (2007): 569-590.
- John Woolman. Journal of John Woolman. Christian Classics Ethereal Library. Page 9
- Shprintzen, Adam D. Introduction. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013.
- Shprintzen, Adam D. CHAPTER ONE Proto-vegetarianism. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013.
- Shprintzen, Adam D. CHAPTER ONE Proto-vegetarianism. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013.
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 2: “Abstinence from Fleshfoods: Christian Vegetarians, and the English”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004.
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 2: “Abstinence from Fleshfoods: Christian Vegetarians, and the English”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004.
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 3: “Sylvester Graham, Grahamism, and Grahamites”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004.
- Spencer, Colin. The heretic’s feast: A history of vegetarianism. UPNE, 1996. Page 273
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 4: “American Vegetarian Society”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004.
- Shprintzen, Adam D. CHAPTER TWO “Transitional Years”. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013.
- Shprintzen, Adam D. CHAPTER TWO “Transitional Years”. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 3: “Sylvester Graham, Grahamism, and Grahamites”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004
- Kerns, Jennifer Doke. “Shaping an” Idea without hands”: Bronson Alcott’s educational theory brought to life in Little Women.” (2009).
- Alcott, Amos Bronson (1799-1888), harvardsquarelibrary.org
- Spencer, Colin. The heretic’s feast: A history of vegetarianism. UPNE, 1996. Page 260
- Shprintzen, Adam D. CHAPTER THREE “The American Vegetarian Society”. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 6: “Vegetarianism after the Civil War and to the Progressive Era”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 5: “The Water-Cures, Seventh Day Adventists, and Civil War”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004.
- Shprintzen, Adam D. CHAPTER SIX “Would You Like to Be a Successful Vegetarian?”. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013
- Shprintzen, Adam D. CHAPTER FOUR “Vegetarianism and Its Discontents”. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 2: “Abstinence from Fleshfoods: Christian Vegetarians, and the English”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004.
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 7: “Vegetarianism in the _Progressive Era”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004.
- Shprintzen, Adam D. Conclusion. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013
- Shprintzen, Adam D. CHAPTER FIVE “Looks Like Meat, Tastes Like Meat, Smells Like Meat”. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013
- Shprintzen, Adam D. CHAPTER SIX “Would You Like to Be a Successful Vegetarian?” The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013
- Shprintzen, Adam D. CHAPTER SEVEN “Muscular Vegetarianism”. The vegetarian crusade: The rise of an American reform movement, 1817-1921. UNC Press Books, 2013
- Castricano, Jodey, and Rasmus R. Simonsen, eds. Critical perspectives on veganism. Springer, 2016. Page 238
- Iacobbo, Karen, and Michael Iacobbo. Chapter 8: “The Depression to the Sixties: The Lean Years”. Vegetarian America: a history. Greenwood Publishing Group, 2004.
תגובה אחת
וואו, אילו סיפורים מטורפים
תפס אותי שני פרטים במיוחד: הקשר בין פעילים לביטול העבדות לצמחונות והקשר בין פעילים לזכויות נשים וצמחונות. לא מובן מאליו מבחינתי שעשו את הקפיצה המחשבתית הזאת באותה תקופה. היה להם מספיק על הראש עם העבדים והנשים 🙂
פרט שני הוא ההמלצה על אי אכילת פירות וירקות כדי להימנע מכולרה. זה כזה מדע גרוע: מי שלא אוכל בשר גם פגיע לכולירה …. משמע שהאחד גורר את השני (ולא גורם שלישי כמו עוני שגורר את שניהם)
אה – וכילדה אמריקאית גדלתי על גראם-קרקר בלי לדעת מיהו אותו גראם ומה הסיפור שלו.
תודה