חמישיית דיון נולדה ב-28 במאי 1934 למשפחה כפרית שהתגוררה בצפון אונטריו, קנדה. להורים, אלזיר ואוליווה דיון, כבר היו ששה ילדים. חמש האחיות – אנט, ססיל, אמילי, מריה ואיבון – נולדו כפגות בחודש השביעי להריון. משקלן הכולל היה קצת מעל 5 קילוגרם (הקטנה ביותר שקלה 875 גרם). כלי תקשורת רבים הגיעו אל הכפר המנומנם ואנשי עסקים אמריקאים הציעו לאב להציג את חמש בנותיו בתערוכה בשיקגו. אוליווה חתם איתם על חוזה (ללא התייעצות עם האם) אולם הדבר לא יצא אל הפועל בגלל התערבות ממשלת אונטריו שלא הסכימה שהפוטנציאל הרווחי יעבור לידיים אמריקאיות.
משפחת דיון הייתה משפחה ענייה, ללא חיבור לחשמל וללא מים זורמים. ממשלת אונטריו החליטה להוציא את חמישיית דיון מחזקת הוריה בטענה שאינם כשירים להורות, והמשמורת על הבנות עברה לידי המדינה. ששת הילדים הבוגרים של אלזיר ואוליווה נשארו בחזקתם. בגיל חודשיים עברו חמש האחיות להתגורר במתקן שנבנה במיוחד עבורן והפך במהרה לאטרקציה תיירותית שמשכה מיליוני צופים מרחבי העולם. המתקן המיוחד שנבנה לטענת הממשל כבית חולים נקרא “Quintland” (על משקל דיסנילנד או סופרלנד). בשנת 1935, חוקקה ממשלת אונטריו את חוק המשמורת על חמישיית דיון (The Dionne Quintuplets Guardianship Act), והחליטה להפקיע את חמישיית דיון מהוריהן עד גיל 18. בכך נטלה לחלוטין את כל הסמכות ההורית מאלזיר ואוליווה דיון.
חמש האחיות התגוררו ב-Quintland בבידוד מהעולם החיצון. לעתים רחוקות הן נפגשו עם הוריהן ואחיהן או עם ילדים אחרים. המתחם נבנה כמעבדה גדולה עם חצר פנימית מוקפת בחלונות ראווה חד כיווניים דרכם התיירים צפו בהן. הופעתן של הילדות כמשתובבות בגינה הפנימית לעיני הצופים נוהלה בקפדנות ע”י צוות האחיות. בשנים הראשונות, נערכו בחמישיית דיון שלל ניסויים ובדיקות רפואיות. מתחם Quintland נוהל ע”י ד”ר דפו (Dr. Dafoe) שקבע את כל שגרת יומן לפי הצרכים הנוקשים של הניסויים. צוות האחיות הונחה להיות כמה שפחות באינטראקציה עם הילדות כדי לא להפריע להתפתחותן הטבעית, כפי שהבין זאת ד”ר בלאץ שהיה אחראי על הניסויים. במתחם היה חדר בידוד ששימש למטרות מחקריות, ולפני השינה הילדות הולבשו בפיג’מות מיוחדות שריתקו אותן למיטות מבלי שיכלו לקום.
חמישיית דיון הפכה לאטרקציה פופולרית יותר ממפלי הניאגרה, ומכל העולם הגיעו תיירים לצפות בהן. ממשלת אונטריו ניצלה את הילדות והפכה אותן למכונות כסף אנושיות. בכל השנים בהן הוחזקו במתחם – צפו בהן 4 מיליון תיירים. סמוך למתחם פעלה חנות מזכרות שמכרה שלל חפצי מרצ’נדייז הנושאים את דמויות חמישיית דיון (צלחות, כוסות, גלויות). התקשורת סיקרה אותן בהרחבה, וחברות מסחריות רבות השתמשו בהן לפרסומות לממכר שמפו, משחת שיניים, סירופ תירס, אבקת חלב וכדומה. תוך שנתיים, ממשלת אונטריו הרוויחה מהילדות 20 מיליון דולר. חמישיית דיון חייתה למעשה בתוך אקווריום לטובת בידור ההמונים וכלכלת אונטריו, תוך רמיסת זכותן לפרטיות ולמשפחה.

פרסומת


בובות וספרוני דיון

חוברות צביעה

בובת נייר

פרסומת

כתבה: 'מה חמישיית דיון לובשת?'

מניפת חמישיית דיון

פרסומת

לוח שנה

חמישיית דיון

פרסומת לשיבולת שועל

פרסומת - סבון פלמוליב

סט כפיות חמישיית דיון

כפיות חמישיית דיון


חמישיית דיון - בובות נייר

פרסומת לפלמוליב

בניגוד לאטרקציות אחרות שהיו באזור כמו דייג וצייד שמשכו בעיקר אבות ובנים, ממשל אונטריו שיווק את חמישיית דיון כאטרקציה לכל המשפחה. על מנת להתחמק מהאשמות של ניצול והלאמת הילדות בסגנון בולשביקי, החליט הממשל למתג את החמישייה לא כילדות כפר פשוטות אלא כנסיכות מלכותיות (והרי לנסיכות, אחרי הכל, יש חובה להופיע בפני “הנתינים הנאמנים” – גם במחיר של פגיעה בפרטיות). המלכותיות של החמישייה הצדיקה את הפרדתן מילדים אחרים, וכן מהוריהן ומאחיכן (שלא היו מלכותיים). הן נתפסו כנסיכות בארמון, ובשלב מסוים אף עלתה ההצעה להעביר אותן לטירת קאסה לומה.
בשנת 1943, לאחר מאבק משפטי ממושך, אלזיר ואוליווה דיון הצליחו לזכות בחזרה במשמרות על הילדות, ובגיל 9.5 שבו הילדות למשפחה, אולם המשפחה הייתה זרה להן: הן לא הכירו יותר מידי את ההורים ואת האחים הגדולים. כמו כן, בזמן שהן היו בשבי, הוריהם הביאו לעולם עוד שלושה ילדים. החמישייה לא הצליחה לכונן מערכת יחסים משפחתית יציבה ובריאה.
ססיל דיון התייחסה בשנת 1995 לשנות חייה הראשונות ב-Quintland ואמרה: “זה היה לא אנושי. זה היה קרקס”.
בשנת 1954, בגיל 20, אמילי דיון נפטרה מאפילפסיה. בשנת 1970, בגיל 36, מריה דיון נפטרה משבץ מוחי. שלוש האחיות הנותרות תבעו את ממשלת אונטריו בשנת 1998 וזכו ב-2,800,000 דולר פיצויים. באותה השנה, מושל אונטריו, מייק האריס, נפגש איתן על מנת להתנצל רשמית בשם ממשלת אונטריו. בשנת 2001, איבון דיון נפטרה מסרטן.

את תפיסת העולם המצדיקה הצגת תינוקות וילדים לראווה למטרות בידור ובצע כסף ניתן לאתר במאות הקודמות באירופה ובארצות הברית, בהן היה נהוג לחטוף בני אדם מאזור מגוריהם (לרוב אינדיאנים, שחורים, אסיאתים) ולשבות אותם בגני חיות אנושיים.
מקורות:
Wright, Cynthia. They Were Five: The Dionne Quintuplets Revisited. Journal of Canadian Studies;Winter94/95, Vol. 29 Issue 4, p5 Trent University Winter 1994
Govier, Trudy; Verwoerd, Wilhelm. Taking Wrongs Seriously: A Qualified Defence of Public Apologies. Saskatchewan Law Review 65 Sask. L. Rev. 2002
Prochner L, Doyon P. Researchers and their Subjects in the History of Child Study: William Blatz and the Dionne Quintuplets. Canadian Psychology, 38, 103–110. 1997
Royal, Dayna B., Jon & Kate Plus the State: Why Congress Should Protect Children in Reality
Programming (August 14, 2009). Akron Law Review, Vol. 43, No. 435, 2010
Rosenthal, M. Sara. “The Suleman octuplet case: an analysis of multiple ethical issues.” Women’s Health Issues 20.4 (2010): 260-265
Mazurak Magdalena, Czyżewska Małgorzata.”Incubator Doctor and the Dionne Quintuplets: on the Phenomenon of Exhibiting Premature Infants“. Dent. Med. Probl. 2006, 43, 2, 313–316. Department of Neonatology, Silesian Piasts University of Medicine in Wrocław
2 תגובות
וההקשר להצגת בעלות-חיים בגני-חיות ובפינות-חי ברור. כל הרטוריקה הריקה ש”זה לטובתן” וש”משמרים מינים נכחדים” היא כיסוי עלוב ושקרי לעשיית רווחים כלכליים תוך הפרדת בעלי-חיים ממשפחתן וסביבתן וכליאתן מאחורי חומות, בדיוק כפי שהתירוץ להצגת הפגים בפגיות היה שזה “לטובתם” ועל מנת לעשות יחסי ציבור למכשיר.
אותה תפיסת עולם לפיה מישהו אחר קיים עבור התועלת שלי.